<h1>צרור החיים הדרך העשירי סימן ח'</h1>
<h2>דף קיז:</h2>
גרסינן בשבת הציל פת נקיה אין מצילין פת הדראה. ומכאן היו אוסרין בתוספות [נ"א בתוספתא] למי שיש לו פת נקיה שלא יאפה פת הדראה בי"ט. ואינו נכון בעיני מורי הרשב"א ז"ל, דהתם לגבי הצלה אסרו אפילו הדברים המותרים בעלמא מפני שאדם בהול על ממונו וחששו דלמא אתי לכבויי, אבל בי"ט אם הטיבתו פת הדראה אופה ואינו נמנע.
<h2>דף קנו:</h2>
ולענין דלכם ולא לכלבים קיימא לן כר' יוסי דאמר לכם ולא לכלבים. ואע"ג דפליג ר' עקיבה, הא איכא ברייתא דרועים דמסייעא לר' יוסי, דתניא עיסת הכלבים בזמן שהרועים אוכלים ממנה נאפת בי"ט, דמשמע דוקא בזמן שהרועים אוכלין ממנה, הא בלאו הכי אסור. אע"פ שיש פוסקין דאפילו לכלבים טרחינן מהא דתנן מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת (הבהמה) הנבלה לפני הכלבים, לאו ראיה היא, דההיא שאני דחתוך דלועין לאו מלאכה היא לאוסרה. ולפי דרכנו נלמוד הואיל ואין טורחין לבהמה אין מוציאין תבן מרשות היחיד לרשות הרבים לצורכה, שההוצאה מלאכה גמורה ולא התירו אלא הטלטול לבד שהוא מדברי סופרים. והילכך לתרנגולין אין טורחין עליהן כדרך שעושין בחול, כמו שכתב' במקומו בעניני השבת.
